משמורת ילדים

משמורת ילדים נוגעת לכל ילד שנחשב על פי החוק כקטין, ומפאת גילו הצעיר (מתחת לגיל 18) החוק מחייב שיהיה מבוגר אחראי שידאג לצרכיו הבסיסיים באופן יומיומי, לרבות נושאים שקשורים בחינוך, כלכלה, וצרכים רגשיים של תחושת ביטחון ויציבות. הכנסת אותו קטין תחת חסותו של אותו אדם מבוגר נקראת – "משמורת ילדים".

בישראל החוק מאפשר לאם את החזקה הטבעית והראשונית על הילדים, זאת לפי "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב (1962). רק במקרים יוצאי דופן, בהם מוכחת חוסר מסוגלות מצד האם לגידול הילדים, יכול בית המשפט לפסוק משמורת ילדים לטובת האב או לטובת גורם אחר כגון סבא וסבתא וכדומה.

בית המשפט מפעיל המון שיקול דעת בכל הנושא של משמורת ילדים, כאשר טובת הילד היא העיקרון המנחה בכל החלטה. ישנם עקרונות מנחים שבתי המשפט פועלים לפיהם כגון עקרון "חזקת הגיל הרך", בו נקבע שכל עוד הילד מתחת לגיל 6, האם מהווה את המקום הטבעי לגידולו, מתוך טובתו האישית של הילד לקבלת הצרכים הרגשיים להם הוא נדרש.

 

מתי עולה סוגיית משמורת ילדים?

במהלך הליך גירושין בני הזוג, שהחליטו לפרק את השותפות הזוגית, נמצאים בסכסוך ומחלוקת בנוגע להמון פרטים שהיו בחזקה משותפת וכעת עליהם להחליט מי מקבל מה ולפי איזה תנאים והסכמות חלוקה זו תיעשה. הנושאים השנויים במחלוקת במהלך הליך גירושין נוגעים בעניינים של רכוש משותף, חסכונות או חובות שנצברו במהלך השנים, והנושא העיקרי במקרים של גירושין עם ילדים הוא – משמורת הילדים. במקרים שבהם אין הסכמה בין בני הזוג, הסמכות לקבוע ולהחליט בעניין משמורת הילדים נמצאת בידי בית המשפט לענייני משפחה או בידי בית הדין הרבני, תלוי איפה התחילו בני הזוג את ההתנהלות בנוגע לפתיחת תיק הגירושין שלהם.

 

טיפים שחשוב לדעת

בתחילת תהליך גירושין בני הזוג נמצאים בסערת רגשות והפעולות שהם נוקטים לרוב נובעות מכעס, אכזבה, תסכול, וכדומה.. מה שמוביל אותם לפעול בפזיזות ולא מתוך מחשבה נכונה ושקולה! שני הגופים ברי הסמכא לענייני גירושין הם בית המשפט לענייני משפחה, ובית הדין הרבני, אך לא ניתן לעקוף את הסמכות שניתנה לאחד מהם כאשר החל דיון בנושא מסוים תחת ניצוחו של אותו הגוף. מאידך גיסא, ישנם תיקים שונים, במגוון נושאים שנוגעים במורכבות שכולל בו הליך גירושין, לכן אם התחלתם טיפול בנושא מסוים אצל אחד מהגופים הנ"ל, זה לא אומר שלגבי נושא אחר לא תוכלו לפנות לדיון תחת סמכותו של הגוף השני! העיסוק בתביעת גירושין כולל בו את משמורת הילדים באופן אוטומטי, אך ישנן תביעות כגון: שלום בית, שתחילת העיסוק בהן תחת סמכותו של בית הדין הרבני לא מונעת את הפניה לפסיקת משמורת ילדים בבית המשפט לענייני משפחה.

 

מאחר ומדובר בנושא מורכב, שכל צעד עלול להשפיע על המשך דרכי הפעולה, כדאי לפנות לגישור זוגי ולקבל תיווך מקצועי ומוסמך מאדם שמכיר את החוק בענייני משפחה וכל מטרתו לגבש הסכם גישור בין בני הזוג, אותו הוא יגיש לאישור בפני בית המשפט וכך יינתן לו תוקף משפטי מחייב. הליך גישור כולל התייחסות לשני הצדדים באופן שווה וכל מטרתו לגבש את הסכמת הצדדים ללא מעורבות של עורכי דין שמתפרנסים מקיומו של המאבק בבתי המשפט וכך נוצר פער עמוק בין בני הזוג, דבר שמשליך באופן רע מאוד על המשך ההתנהלות בנוגע לדברים המשותפים ובעיקרם – הילדים.

במקרים שההחלטה לפתוח בהליך גירושין התקבלה כשהמצב המשפחתי כבר גרוע והתא המשפחתי מפוצל למחנות, ניתן לפנות לגישור משפחתי, וכך להביא לניקוי המטענים של הילדים כלפי אחד מההורים, כמו גם את המטענים של ההורים אחד כלפי השני, והליך ההסכמות שיגובשו בהמשך על ידי המגשר יהיה נקי מרצונות זרים של נקמה וכדומה.

 

מי עוד משפיע?

מאחר והעיקרון המנחה בכל הנושא של משמורת ילדים הוא – טובת הילד, בית המשפט יכול לפסוק שעל ההורים לעבור מבחן מסוגלות הורית בפני אנשי מקצוע שמתמחים בקביעות מסוג זה (סוציולוגים ופסיכולוגים), וחוות דעתם המקצועית על ההורים תהווה כגורם משפיע בנוגע לקביעת משמורת הילדים אצל האב או אצל האם.

 

זו החלטה סופית?

משמורת ילדים נקבעת אך ורק על פי – טובת הילד! לכן וודאי שאין להתייחס אליה כאל קביעה סופית שלא ניתן לשנות, זאת מאחר ומצב ההורים עלול להשתנות וטובתם של הקטינים מושפעת מכך באופן ישיר. מצד שני, אחד מהנושאים החשובים ביותר בכל הנוגע לרווחת הילד וצמיחתו באופן נכון היא הקביעות שהוא מייחס למקום מגוריו. לכן בית המשפט לא ימהר לשנות את החזקה שהוא פסק למשמורת ילדים אצל מי מההורים, אלא אם כן מדובר במקרה קיצוני, בו חלו שינויים מהותיים שמשנים את התמונה באופן דרמטי.

 

מה לגבי מה שהילד רוצה?

נקודת המוצא בהתייחסות לרצונותיו של הילד נובעת מהקביעה הבסיסית שאם הילד היה יודע תמיד מה טוב עבורו, הוא לא היה צריך אפוטרופוס מבוגר שיקבל עבורו החלטות. לכן, רצונותיו של הילד לא מקבלים התייחסות לא אחראית שמשפיעה על הקביעה באופן חד וחותך, אך מרצונותיו של הילד ניתן להבין דברים עמוקים בנוגע למורכבות המצב, ומכאן להסיק מהי טובתו האמיתית של הקטין.

 

 

למה מתייחס בית המשפט?

כמובן שכל מקרה נשפט לגופו ובהתאם למורכבות שהוא כולל בתוכו. וכפי שציינו קודם, לבית המשפט יש המון מקום להפעלת שיקול דעת בנוגע להחלטה שהוא יפסוק. אך בהחלט ישנם קווים מנחים שעליהם ניתנת הדעת במקרים של משמורת ילדים, והם:

1. גיל הילדים
2. רצון הילדים
3. מצב ההורים

 

עד גיל 6 טובת הילדים נחשבת בחזקתה של האם, וכמו כן גם בגילאים מבוגרים יותר, מלבד מקרים בהם מוכחת חוסר כשירות ומסוגלות מצד האם בגידול הילדים. רצון הילדים מצייר תמונת מצב מפורטת יותר, וככל שהילדים גדולים יותר כך המשקל בהתייחסות בית המשפט לרצונם ילך ויגדל. רצונותיהם של ילדים שנמצאים מתחת לגיל 14 לרוב לא יקבלו התייחסות ישירה למה שנאמר מפי הילד, הבעתם מפי הילד תעזור לשופט רק בהבנת המורכבות של המצב המשפחתי.

במקרים של הסתת הילדים כנגד אחד מההורים על ידי בן או בת הזוג, בית המשפט יכול לפסוק לרעת ההורה המסית מאחר ופעולה מסוג זה נחשבת לפעולת נקם ששמה את הילדים ככלי מלחמה בהליך הגירושין, אי לכך טובתו של הילד נפגעת באופן בוטה מאוד מצד ההורה המסית.

בית המשפט יכול להחליט שברצונו לדבר עם הילד ביחידות, זאת כאשר הוא מרגיש שהילד חושש להביע את דעתו בחופשיות כדי לא לפגוע במי מהצדדים, או שמא הפחד נובע באלימות במשפחה או כל דבר אחר שמצריך בדיקה מעמיקה והתייחסות במלוא הרצינות.

 

האם הסכם גישור קובע בנושאי משמורת ילדים?

חד משמעית – לא. הסכמי גישור נוגעים לטובת הצדדים ולא תמיד טובת הילד נלקחת בחשבון כעיקרון מנחה ומוביל. מאחר ונושאי משמורת ילדים שמים אך ורק את טובת הילד כעיקרון מנחה, להסכם הגישור שההורים גיבשו על ידי מגשר מוסמך, אין חיוב בעיני בית המשפט שנדרש לאשר את תוקף ההסכם כפסק דין מחייב.

ישנם מקרים בהם האם יכולה להתפשר על הסדרי ראיה ומשמורת הילדים לטובת חלוקה רווחית יותר ברכוש המשותף, דברים אלו שמביאים את טובתה האישית אינם שיקול שצריך לקחת כאשר מחליטים בנוגע לענייני משמורת ילדים. מגשר גירושין מוסמך ידע להנחות את הצדדים בכל התקנות של הליך הגישור לגירושין, וכך ההסכמות שיובאו בהסכם גישור גירושין יהיו כאלו שהשופט יקבל כראויות ונכונות לטובת הילדים, ובהתאם לכך הסכם הגישור יאושר ויקבל תוקף של פסק דין משפטי מחייב, ויהפוך להסכם גירושין לכל דבר ועניין.

 

משמורת ילדים משותפת

משמורת משותפת אומרת שהחזקה על הילדים נעשית באופן שווה בין הצדדים, ובמקום שלילדים יהיה בית קבע אחד, יהיו להם שניים. תפיסה מסוג זה של משמורת משותפת אינה פופולארית בבתי המשפט בישראל, מאחר ומבחן המציאות הוכיח שחלוקה מסוג זה עלולה להציב את הילדים כמקבלי ההחלטות ודרך היתרון שניתן להם, הם יכולים לפעול מניפולציות רגשיות אצל ההורים ולהנחות את תמונת המצב כפי העולה על רוחם. לרוב ילדים מקבלים החלטות משיקולי אינטרסים של רווח והפסד, בהתאם למה שהם מעוניינים להרוויח או להפסיד. במידה והילד ירצה לקבל מחשב נייד חדש, הוא יחל לרצד בין דירת האב ודירת האם ויפעיל את כישורי הסחטנות הרגשית שלו על מנת שישיג את מבוקשו. מי מבין ההורים שייכנע לגחמותיו ראשון, יזכה בהעדפה מצד הילד. מצב זה בהחלט לא מצייר את טובתו של הילד ואף עלול לגרום לו לגדול לצורת חשיבה מעוותת לגבי צורת התנהלותו התקינה כאדם בוגר ואחראי.

משמורת משותפת לילדים תינתן רק במקרים בהם התקשורת בין ההורים טובה גם לאחר הליך הגירושין, ובהתחשב בעובדה שהם עדיין גרים בקרבת מקום אחד לשני. כמובן שבמקרה של משמורת משותפת, על ההורים לגבש הסכמות וקווים מנחים בנוגע לאופי ההתנהלות המשותפת בנושאי משמורת הילדים, הסכם שיאושר בפני בית המשפט לענייני משפחה.